התחרות על לב המנוח

עד שאדם מסתלק מן העולם

יושב הוא בחלון וממתין למי

בשעה שאדם מסתלק

קם העולם לתחייה:

הנה, ראו ראו: אני והמנוח!

בלעדיו חרב עולמי

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

הבחור שהיה והיה והיה

הנה בדפדוף מהיר צילום של שנינו

כמה קרובים היינו

אני והמנוח

עכשיו הוא מת ורק אני יכול להוכיח

כמה קרוב היינו

אני והמנוח

יותר מכ-ו-ל-כ-ם

אני והוא

אנחנו אוהבים את זולתנו כשהם מתים

אנחנו אוהבים את המשוררים כשהם מתים

בשר ודם נעשים לנו גיבורים כשהם מתים

האנשים

החיים

אינם

גיבורים.

איתך, בבת אחת

שְׁלַב הָאָבִיב אִיטִּי כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר דִּמְדּוּמֵי נָמֵל חַפִּים מֵחֲצָאִים וַחֲצָאִיּוֹת כַּאֲשֶׁר קָפֶה ״בָּסְמָה״ מֵגִיף דַּלְתּוֹ בַּחֲצוֹת כַּאֲשֶׁר הַמֵּיתָרִים אֵינָם נִרְטָטִים

רַגְלַיִם יְחֵפוֹת הוֹלְכוֹת עַל קְטִיפָה מְגַשְּׁשׁוֹת דַּרְכָּן אֶל מְחִילַת הַלַּיְלָה הַשִּׁגָּעוֹן פּוֹשֵׁט מֵעָלָיו בִּגְדֵי חֻלִּין מַחְצִיף פָּנָיו לַחֲשֹׁק וְלִטְרֹף

עַכְשָׁו בַּעֲלֵי כָּנָף לֹא דּוֹקְרִים בְּאִישׁוֹנֵי הַלַּיְלָה וַאֲנִי בְּלֹא הִסּוּס וְאַתְּ בְּבַת אַחַת.

בוקר ברומא

מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר אֲנִי קָם וְעוֹזֵב אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת וּמָה שֶׁמְּנַחֵם אוֹתִי הִיא הַיְּצִירָה; זוֹ הַמַּשְׁאִירָה אוֹתִי חֵלֶק מִכָּל שִׁבְרֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ:

הָאִשָּׁה הַהִיא, הַמִּרְפֶּסֶת הַהִיא, הָרוֹכֵל מִפִּנַּת הָרְחוֹב, פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיּוֹת, הַהִתְפַּעֲלוּיוֹת, הַיְּצָרִים – כֻּלָּם נְמוֹגִים כְּמוֹ חֲלוֹם כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ

עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר בְּסִפּוּר אַחֵר אַךְ הַמִּלִּים שֶׁכָּתַבְתִּי וְהַתְּמוּנוֹת שֶׁלָּקַחְתִּי שׁוֹמְרִים אוֹתָם עָמֹק בְּנַפְשִׁי

עוֹד רַכֶּבֶת עוֹד תַּחֲנָה עוֹד צְפִירָה וְעוֹד שִׁעוּל מֵאֶגְזוֹז עָשֵׁן הַמַּצְלֵמָה מַעֲנִיקָה אֶת הַסָּאוּנְדּ-טְרָאק עוֹד אִשָּׁה בִּצְחוֹקָהּ וְיֶלֶד נִרְגָּשׁ מִגְּלִידָה זוֹלָה עוֹד פְּעִימוֹת גּוֹרָל וִיצִירָתִיּוּת עוֹשׂוֹת לַסִּפּוּרִים שֶׁלָּנוּ לְהִתְרַחֵשׁ בְּדִיּוּק כָּךְ

איטליה, אפריל 2017