“להנחיל את הניגון והריקוד היהודי מהאלף הקודם – לאלף הבא”

אבי אבות הכליזמר

נחמן וייס

צילומים: לולו דאקי, יוסף חיים גולדשמידט, לויד וולף

הלהקה מתפרקת מהסט, מניחה את כלי הנגינה על הארץ ועוזבת אותם לנוח על כסאות העץ. חולצים ווסטים בצבעי זהב-כחול ומנגבים אגלי זיעה פושרים. אביך ולחות אופפים את המרתף. החבורה מרתיחה מים לקפה שחור, ושריקת הקומקום חופפת בין קולות הנגינה לשיחה האינטימית שנערוך כאן עד אור הבוקר, כשבין פרק חיים למשנהו יגש אברום לכינור כדי להשלים אימונים קצרצרים על מנגינה מורכבת ומפותלת.

בורשטיין חסר מנוח לאורך הראיון, אצבעותיו לא רגועות. הוא מוכרח לעסוק, למשש, לארגן, לרוץ על הקלידים, לסדר לבתו נדוניה ולהשקות את העציצים שבמדרגות היורדות למשכנו – היכל הכליזמר. היכל ביצירותיו, מרתף בהווייתו. אם לא העיקשות וההתמסרות הזו, לא היה קם מפעל חיים כה אדיר, השולח זרועות אל מרחבי העולם, חוצה ערים ויבשות, דתות ותרבויות.


פוחד מהשיעמום. בורשטיין בראיון


“הפחד הגדול שלי בחיים הוא השעמום” הוא אומר לי תוך שמרעיף מי ברז בראש השתילים הצומחים על האדן. “חוסר עשייה הוא הגורם היחידי שעלול לטלטל אותי.” הוא מסביר. הוא ישן אשמורה אחת בלילה ויימצא תמיד ערני. הוגה נוסחה חדשה, יוזם תזה מוסיקאלית יצירתית, ועמל על ההפקה הבאה במסגרת אגודת הכליזמר הירושלמי.

סיפורו של מי שייסד תנועת כליזמר חובקת עולם, הכשיר ואימן קרוב ל-40 נגני כליזמר, הוציא לאור עשרות תקליטים וכבש את משבצת ניגוני וריקודי הכליזמר האותנטי במסירות ונאמנות, מתחיל כאן, בישוב הישן בירושלים.

אברהם לייב בורשטיין נולד בירושלים לאביו ר’ חיים ולסביו רבי משה בורשטיין זצ”ל מזקני חסידי ברסלב של הדור הקודם. סביו עלה מפולין לירושלים אחר מלחמת העולם הראשונה והתיישב בירושלים. הוא עלה ללא רכוש וללא משא, ריק ובודד, אך הביא עימו משא רוחני שלא עלה בקנה מידה עם כל ערך גשמי אחר: ניגונים המקפלים היסטוריה של חסידי ברסלב בפולין של לפני המלחמות. מנגינות הספוגים בעבודת ה’, סיגופים ולילות קפואים של התבודדות ביערות העבים. לצד סביו, גדל אברהם הצעיר בין סמטאות מאה שערים לקטמון העתיקה, בצל בתי הכנסת ארוכי החלונות, שם התחנך, סביבה שהשפיעה עליו רבות.

אלו שנים שבין זרמי מוסיקת הדיסקו והפאנק לבין הז’אנר המסחרי של הפופ, הרוק והראפ. אברהם לייב בורשטיין, אדמוני ותכול עיניים, מטפס את גיל שנותיו הראשונות,שב מלימודי חומש ויקרא, ומטה אזניים לטרנזיסטור שנע על סלילי התקליטים ומחל לחצוב עמוק בנשמתו בת ה-5.

“בילדותי נשאבתי למנגינות הכליזמר של נגני הקלרינט גיורא פיידמן וגרשון קלצקין”. חוזר בורשטיין לילדותו בשכונה הירושלמית המציגה את הפלורליזם בהווייתה, צומת שחותכת תרבויות ועמים, אמונות ושפות. מימינו השכונה החרדית האותנטית של ישישי מאה שערים ושומרי החומות ומשמאלו שכונת הפשע מוסררה האפופה תמהון ואופל. מלפניו מנזרים של נוצרים קתוליים העולים ממזרח אירופה, ומאחוריו לבה של ירושלים וטבורה של ארץ ישראל – הרובע המוסלמי וחומות העיר העתיקה. לא מזמן עמד כאן הגבול שתוחזק היטב בידי לגיונרים ירדנים. “כשמיעת נביא בחזונו על אושר אחרית הימים, או קינת מלאכי עליון על צרות ותהומות, הייתי מאזין למנגינות” מגולל בורשטיין ומבסס את השראתו שספג בנערותו בירושלים הקדומה, זו שמזמן הפכה למסחרית וסינטטית.

לעת ערב, בשעה שהוריו ותריסר אחיו נמו את שנתם, הצית בורשטיין הצעיר נורת נחושת דלה. צבע הכתום הטיל אור מעומעם על ארגז העץ הגס, ובלחיצת כפתור החל המקלֵט להניע סלילים, כמו עגלת משא, משמיע לאוזניו מנגינות וחריקות, שהחלו להפליא בנשמתו וליצוק לנפשו ערגה של דורות. בצלילים נטולי מילים.

ערב אחד הביא אחיו לבית, המוקף בחצר אבן וברושים, עותק מוקלט של אגדת הקלירנט דב טראס ז”ל. התקליט הגיש הפקה מלאת יצירות וביצועים כליזמריים שחולצו מאי שם, ומנגינות של נפתלי ברנדויין ז”ל. כאן נגעו הצלילים במיתר הגורם שהחל לטוות את דרכו של בורשטיין הצעיר. באותה תקופה נחשף גם לניגוני חסידות מאוקראינה הסובייטית שביצע הכנר משה שלגי בהשראת זקן חסידי ברסלב של הדור הקודם רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל, ומכאן, כל ערגות הלב שעבר, תהפוכות החיים, כמו גם חלומות הילדות, ניפוצם ומימושם, עברו תחת שרביט המוסיקה הזו. “מאותו זמן ידעתי שממתין לי תפקיד חשוב: הנצחת והטמעת הנגינה היהודית העתיקה הנובעת מעומק מהות הנפש היהודית.” פוסק בורשטיין.

בורשטיין רואה עצמו ממשיך את שושלת הכליזמר, מוריד את שפע היצירות האבודות, גואלם, מלבנם ומסתתם הלכה למעשה, מחבר את הדורות הבאים לדורות שעברו מן העולם. במשך עשרות שנים האש יוקדת בקרבו, וביתר שאת ועם תחושת אחריות של ממש, הספיק להפיק וליטול חלק בהוצאתם לאור של עשרות אלבומי כליזמר המבוססים על מורשת של דורי-דורות. בנערותו, עת שכב סביו, רבי מרדכי אלעזר רובינשטיין זצ”ל מעובדי ה’ הדגולים של חסידות ברסלב, על ערש דווי, התיישב בורשטיין על שרפרף בסמוך למיטתו, וימים ולילות היה מקליט לתוך טייפ שירי נשמה וכיסופים מפיו הרוטט. בלי לוותר על שום הגה וניואנס, שכפל בורשטיין את ההקלטות והפיצם לאלפי חסידי ברסלב בעולם, שהאזינו בשקיקה ורגש לשירי המוסר האותנטיים.

עוד נכסי צאן ברזל הקפיד בורשטיין לתעד ולשמר, להנציח ולהפיץ לדורות הבאים. בימים שאוקראינה הייתה סגורה ומסוגרת, עידן בו הקומוניסטים הגלו לסיביר כל מי שקיים את יהדותו בפומבי ושנים לפני שההשתטחות על ציון רבם רבי נחמן מברסלב באומן הפכה למציאות, הקליט את בעל התפילה רבי שרגא לוי קורא ושר את תפילות ראש השנה ויום כיפור על פי הנוסח שעבר דורי דורות מרבי נחמן מברסלב ותלמידיו, בהתעוררות וערגה חבויה ובלב שמתפרק על הטייפ. למפרע הודו לבורשטיין מנהיגי החסידות כי אילולא יוזמתו, נוסחאות התפילה המקוריים, כפי שעברו מדור לדור, היו מתעוותים ואולי אף נשכחים.

ברבות השנים הפכו פרותיו של בורשטיין לנכסי ברזל של החסידות. נוסחאות התפילות של ימים הנוראים, כמו זמירות מלווה מלכה המושרים במוצאי שבת וניגוני מירון האותנטיים, הפכו לפס קול של הדור האחרון. החסידים פגשו את התוצר המוגמר, הארוז והמעובד, אך לעולם לא יפגשו בייסורי הגאולה וחבלי הלידה של ההוצאה לאור.

צייד הכשרונות

מפעל הכליזמר של בורשטיין נכנס להילוך מהיר בתוך שנים קצרות והחלו לחבוק עולם, לחצות ערים ולהרחיק יבשות. הוא הקים את מפעל ‘יהדות וזמר’ והפיץ את תורתו המוזיקלית בין שכונות הבוהמה במרכז הארץ, העיר העתיקה של קראקוב, עד לשולחנם של זרמי החסידויות כבעלזא וסאטמר בברוקלין ואירופה שחיבקו את עשרות האלבומים שהפיץ שנה אחר שנה.


בורשטיין וחבריו

נגינה והבעה, ללא גישה לוגית. חלק מהלהקה


באותו הזמן הקים בורשטיין בית ספר למוסיקה כליזמרית, שליהק בעצם קיומו אמנים וכשרונות רבים. בין תלמידיו נמנים נגני הקלרינט האגדיים חיליק פראנק, נחמן צוקר ואברהם בלטי. הכנר שימי וייצהנדלר, ונגני הגיטרה יונתן פורת ונחמן דרייער. כמוהם, עוד רבים הפורצים היום בקדמות הבמות הכליזמריות באירועים וקונצרטים יהודיים מובילים בעולם.

שיטת הנחלת המוזיקה של בורשטיין מבוססת על נגינה והבעה. בלי גישה לוגית, בהיעדר ספרי תווים וללא פרקטיקה תבניתית. אצלו תלמדו מוזיקה אותנטית רב-אמנית באמצעות חידוד הכשרון המוסיקלי – בשמיעה, כשמקור ההשראה והלימוד מוגש מבין יצירותיהם המוסיקליות של גדולי הנגנים, כגון גיורא פידמן, דב טארס גרשון קלצקין.

מוסיקאים רבים בחסידות ברסלב שומרים לבורשטיין קרדיט רחב, ומסמנים אותו כאבן דרך בעולם הנגינה והנוסחאות של החסידות. אמנים ויוצרים רבים, ביניהם שולי רנד, יצחק פוקס, ישראל דגן וחיליק פראנק מתייעצים עימו בניואנסים דקים, מבקשים ללמוד את משנתו ומתכננים את ההפקה המשותפת עימו. הם מסבירים כי למוסיקה של בורשטיין אין בעיניהם תחליף, וכי שום תחליף לא יוכל לתפוס אצלם את המקום שלו.

בעיר ירושלים ובנותיה, בה זכה בורשטיין להיוולד, צמחו גם תלמידיו ולומדי תורתו המוסיקאלית. “ירושלים בירת הכליזמר” הוא ישוב ויקבע, כמו מנטרה השגורה על לשונו לכל עת, נלחם ולא מוותר על הטיקט הערכי. “המציאות הולמת את ההגדרה, מאז ימי הבית בו הריעו הכהנים והלוויים בצלצלי שמע, ועד העידן הנוכחי בו ירושלים היחידה שנותנת מענה אותנטי והיסטורי למוזיקה היהודית המסורתית. אולי נאמר על זה ‘כי מציון תצא תורה’.”

בין חומותיה, על גגותיה ובצל פינות חמודותיה של העיר שנטלה תשעה קבין של יופי, מקפיד בורשטיין לשאוב את רוח הקודש השורה על אבניה של העיר הרוקדת ברבים, זו שהפכה לחלק ממהות נשמת הנגינה של החבורה. בורשטיין הפך לפס קול, לנוסחה, לקטליזאטור רוחני המשרה היסטוריה של דורות על עידן הטכנולוגיה והריקנות.

אמנים תחת שבטו של בורשטיין

צהרי קיץ בבית כנסת “אור הנעלם” ברסלב בקצה שכונת מאה שערים. המבנהמזדקר גבוה ועל גגו פוסעים אברכים ברכות ומשוחחים חרישית עם הבורא. מתבודדים ומחדדים את התודעות הרוחניות. המולת לומדים ומתפללים בין ספסלי העץ, אך בשונה משאר בתי מדרש, לא נמצא כאן קול גבורות מתנצחים בתלמוד, גם לא לחש התמדה של אקדמיה נוקשה. תחושה של לימוד בחדווה אופף את החלל מעורר הערגה לדור ונוסחאות קדומות. בצל כסאו של הרבי זצ”ל המוצב בקצה ההיכל, עובדי ה’ נקיי הדעת של ירושלים שרכשו ביושר, אך לא נכנעים לו, תואר של דמויות ההוד של החסידות. הם מתנענעים בכיסופים מעל ספרי תפילות, ומכיוון המטבחון בוקעים זעקות לב נשבר, מתרפקים על עולם רחוק ונעלם, ואחרים מזמזמים קטעי שירה נוגה.

בחלל הריק בחומר ועמוס ביין נושן רוכן, אחד מתלמידיו המוסיקאליים של בורשטיין, חיליק פרנק, מעל דפי גמרא, מפצח את מוחו ומנפצו בין שורות המפרשים, מתעמק ומזיע, קורא את השורות במנגינה שספוגה בכריכה מפומפדיתא.

בשעות ערב, בינות לשגרה התלמודית, מבעבעות נשימותיו הקצובות של פראנק אל צינור הקלרינט. נמסכים באדי לימוד תורה ותפילה. כשמדובר בלחנים שהתקבלו בירושה דור אחר דור, התוצאה לא זוכה להיתפס, גם לא בקול הניגון הערב. ברי הלבב יאזינו בלחש, ורוממות הנפש כבר תשרה מאליה.

לצד אמני הכליזמר שטיפח בורשטיין, גם הוא יקרא את מסרו באמצעות קלרינט העץ שבאמתחתו. הוא ניחן בכישרון יוצא דופן ונדיר ומנגן על כל סוגי הכלים. ניגונ