מלא עד אפס מקום

יש לי רומן משותף וער עם ירח שתופס מקום ומתרווח.

אמיץ ועירום שנדלק פתאום בשמונה בערב, כמו לפיד גדול של מצביא מיוזע.

אפשר לכדרר איתו, להשתעמם איתו.

הוא זוהר, מלא עד אפס מקום.

צלול שאפשר לראות עליו את הפסיעות של ניל אמסטרונג.

ירח שמדליק לי את הראש ומאיר את הרכסים והתעלות שבי.

אם אשען אחורה אפול לו על החזה.

אניח עליו את הראש ואשלים עם זה שיש בי יותר טבע מאשר אינטליגנציה.