top of page

עובר מסך?

ההצגה פופקורן של בוגרי בית הספר לתיאטרון “ניסן נתיב” עוסקת בבני זוג צעירים חמושים המשתלטים על ביתו של במאי סרטים וחוטפים אותו ואת בני משפחתו בשיאו של מסע רציחות בארה”ב (העתק מדויק לדמויות בסרטיו), ומאלצים את הבמאי להזמין צוות שידור שישדר את מבוקשם. התקשורת האמריקאית משדרת בשידור חי את האימה ורגעי הקטל מתוך הבית ומושכת את תשומת לב העולם.

ההצגה הביאה אותי להרהר מה על התקשורת המסחרית לעשות בסיטואציה כזו במציאות? מצד אחד, נסכים שיהיה מקום והכרח לדווח על האירוע בפני עצמו. מצד שני, יש מקום לאפשר לפושע לעשות הצגה בפני המצלמה?

אפשר להניח שאם פושע מאיים להרוג בני ערובה אם יסרבו לשתף עמו פעולה בבקשה שכזו, אין מפלט מלבד להיכנע לסחטנותו. מצד שני, כניעה כזו עלולה להזמין מעשים דומים מצד פושעים אחרים.

במקרה כזה יהיה נח להאשים – על שיתוף פעולה או חוסר פעולה באותה מידה – כל מי שיאפשר או ימנע מהפושעים להשתמש באמצעותו כדי להעביר מסר ולערוך משא ומתן. מה שבטוח הוא שהמאשימים לא יכבו את המסך בשעת שידור שכזה.


פופקורן. צילום סטילס: Refael Shahari


פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרב והתלמיד והטעות הנפוצה

״אם לא היה רבי נתן, האם היה לנו רבי נחמן״? שואל הד״ר והחוקר אבישי בן חיים. שאלה נפלאה שראויה לכל עיון, ודברי שטות ובורוּת לומר שהייתה...

יומן גרמניה ג', 6 במאי 2019

בעלילה של המוסיקה אתה מנגן את המאורעות, פורט את הגעגוע, מחזר אחרי הכמיהה שלך, לפעמים המושא בסיפור עוזב אותך. ואתה שר את זה. אולי אהבתך...

מלא עד אפס מקום

יש לי רומן משותף וער עם ירח שתופס מקום ומתרווח. אמיץ ועירום שנדלק פתאום בשמונה בערב, כמו לפיד גדול של מצביא מיוזע. אפשר לכדרר איתו,...

Comments


bottom of page