top of page

פינת ה’נותן לדברים לקרות’

בפינת העבודה שלי אני מרגיש בית. מרגיש את עצמי, את החוויה שלי, את המקום שלי, את מה שנחוץ לי באמת. נותן ללהט, נותן לחולמנות, נותן לדברים לקרות. בלי גבול וזמן. מזכיר לעצמי שאם לא אעשה את זה כמו שאני עושה, ובדרך שבה נועדתי לעשות, זה לא יהיה מוצלח. כן, הרעב קיים, הו הו קיים, ואיתו התשוקה לפרוץ עם כל הגלם והטיוטות וההיסוסים, אבל באותה מידה מתחזקים גם הנחת, הענווה, השחרור, ההתמסרות להשגחה ולתהליכים שבהם דברים מבשילים לכדי פרי. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל, כל מה שתנצחו דרך הסבלנות שווה יותר מכל הסמכה ותעודה שאי פעם זכיתם.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרב והתלמיד והטעות הנפוצה

״אם לא היה רבי נתן, האם היה לנו רבי נחמן״? שואל הד״ר והחוקר אבישי בן חיים. שאלה נפלאה שראויה לכל עיון, ודברי שטות ובורוּת לומר שהייתה...

התוספתן הלאומי

בין חדר הלידה למכתבי השחרור בחיינו ורחוק מזירות התגוששות, עברו עלי חמישה ימים וארבעה לילות על מצעים מחוטים ב״הדסה עין כרם״. טיפלו בי על...

יומן גרמניה ג', 6 במאי 2019

בעלילה של המוסיקה אתה מנגן את המאורעות, פורט את הגעגוע, מחזר אחרי הכמיהה שלך, לפעמים המושא בסיפור עוזב אותך. ואתה שר את זה. אולי אהבתך...

コメント


bottom of page