שירה בשאול

​אין לנו שירה זכה יותר משירתם של השוכנים בתחתית השאול, אמר פעם קפקא.

בסוכתו של אבא שלי בירושלים נשלפת טלית שנסתתרה, נאגדים ארבעה מיני זן, ונשמעים צלילי רגע של קיום עם שייכות להוויה.


אומרים “טיול שורשים”: זהו לא עניין של הליכה כמו עניין של זכירה, של ידיעה שאם שובצת היכנשהו בארגז-החיים הזה – שם השורש שלך, שם נקודת המוצא שלך, משם אתה אמור לעשות את הדרך, מעולם הרוח, דרך אמנות הלב והנשמה – להשפיע זאת על הארץ. לא מזמן דנתי עם ידידה על פשר נענוע ארבעת מינים. בעיניה הפעולה נראית מגוחכת, חסרת משמעות. הסברתי לה שבלי קשר לדת או דתיות, כדי למשוך מטה מעולם רוחני אנו נדרשים לפעול בכלים של ארץ, לעתים דרך אקט טכני פשוט, כמו לחיצת כפתור להנעת מכונה רובוטית, כמו הרגע שאת יושבת ביציע ומתכווננת בכל גופך ותנופת ידייך בשיא המהלך למען ביצוע רצוי של השחקן המוערץ עלייך במגרש: באקט הכביכול פשטני ופגאני של איגוד ארבעה מיני צמחים טמונה אחת התכליתות החברתיות החשובות ביותר: אחדות.

כמו ההבנה של אפלטון שלמרות השוני הנראה לעינינו, הפרטים הם שילוב של אחדות וריבוי – המינים מסמלים את מעמדות בני האדם בעולמנו, את השוני ביניהם, ועם זאת, השייכות של כולם לאותו מקור, לאותו שורש, לאותה אחדות אחת. והאחדות – היא הכלי הבלעדי לשפע, אותו אנחנו מבקשים למשוך בעת הנענוע מכל רוחות העולם – צפון ודרום, מזרח ומערב, מעלה ומטה.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרב והתלמיד והטעות הנפוצה

״אם לא היה רבי נתן, האם היה לנו רבי נחמן״? שואל הד״ר והחוקר אבישי בן חיים. שאלה נפלאה שראויה לכל עיון, ודברי שטות ובורוּת לומר שהייתה המשכיות וקיום לתורתו של רבי נחמן אילולא היה רבי נתן. רבי נחמן מברס

יומן גרמניה ג', 6 במאי 2019

בעלילה של המוסיקה אתה מנגן את המאורעות, פורט את הגעגוע, מחזר אחרי הכמיהה שלך, לפעמים המושא בסיפור עוזב אותך. ואתה שר את זה. אולי אהבתך חוזרת בסוף השיר ואולי לא, אבל יש מוסיקה שאתה זה שחוזר אליה שוב וש

מלא עד אפס מקום

יש לי רומן משותף וער עם ירח שתופס מקום ומתרווח. אמיץ ועירום שנדלק פתאום בשמונה בערב, כמו לפיד גדול של מצביא מיוזע. אפשר לכדרר איתו, להשתעמם איתו. הוא זוהר, מלא עד אפס מקום. צלול שאפשר לראות עליו את הפ

© 2019 BY BAMBI ART STUDIO - PR representation and management