שלא לחטוא ביעוד

אחת הזעקות שהקימו הפמיניסטיות הוא בדבר “הפיכת האשה לאוביקט מיני”. והשאלה היא: האם הפמיניסטיות – המדברות בשם המין הנשי, היפה, האציל, המוזה של הבריאה – מניחות שנשים אינן מעוניינות להיראות במיניותן?


מה יותר טבעי ונעים ומחניף לאשה מהתייחסות למיניותה? מה מתסכל אשה יותר מהתעלמות של גברים ממיניותה? מדוע רוצות הפמיניסטיות לגזול מחברותיהן את הביטוי הטבעי ליעודן הביולוגי והמהותי – להיות נחשקות?


ומה באמנות? אולי יציעו הפמיניסטיות להוציא את השראתן של נשים מהספרות ומהאמנות ולאכסן את שדיה של ונוס ממילו. אולי גם לכסות את חיוכה של מונה ליזה, להתעלם ממותניה של אולימפיה, להסתיר את עיניה של דיאנה, לחמוק מחמוקיה של הרפאלית ולהחביאן במרתפי המוזיאונים.


כמו שאמר טומי לפיד פעם: מיניותה של האשה היא אחד הצירים שעליהם סובב העולם. הפמיניסטיות שנלחמות בתופעה דומות לאפיפיור שאילץ את גלילאו לחזור בו מטענתו שכדור הארץ סובב סביב השמש.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרב והתלמיד והטעות הנפוצה

״אם לא היה רבי נתן, האם היה לנו רבי נחמן״? שואל הד״ר והחוקר אבישי בן חיים. שאלה נפלאה שראויה לכל עיון, ודברי שטות ובורוּת לומר שהייתה המשכיות וקיום לתורתו של רבי נחמן אילולא היה רבי נתן. רבי נחמן מברס

התוספתן הלאומי

בין חדר הלידה למכתבי השחרור בחיינו ורחוק מזירות התגוששות, עברו עלי חמישה ימים וארבעה לילות על מצעים מחוטים ב״הדסה עין כרם״. טיפלו בי על בטן רכה מנתחים, רופאים ואחיות - מרביתם בני המגזר הערבי. אינני יו

יומן גרמניה ג', 6 במאי 2019

בעלילה של המוסיקה אתה מנגן את המאורעות, פורט את הגעגוע, מחזר אחרי הכמיהה שלך, לפעמים המושא בסיפור עוזב אותך. ואתה שר את זה. אולי אהבתך חוזרת בסוף השיר ואולי לא, אבל יש מוסיקה שאתה זה שחוזר אליה שוב וש

© 2019 BY BAMBI ART STUDIO - PR representation and management