תפסת מרובה / שיר ליום

וְהַחַיִּים חוֹלְפִים כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כַּלֵּה כְּרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכֶחָלוֹם יָעוּף תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה – תָּפַסְתָּ לֹא תָּפַסְתָּ – לֹא תָּפַסְתָּ כִּי אַתָּה הוּא הָאָדוֹן עַל מַעֲשֵׂי יָמֶיךָ חָפְשִׁי לְחֵרוּת פָּתוּחַ לִדְרוֹר מְשֻׁחְרָר לְהַרְפּוֹת מְיֻמָּן לְשַׂגְשֵׂג רַשַּׁאי לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין הַפּוֹדֶה עַצְמוֹ מִן הַמַּאֲבָק פּוֹרֵחַ בְּזֶה הָרֶגַע


© נחי וייס, יולי 2017

פוסטים אחרונים

הצג הכול

התחרות על לב המנוח

עד שאדם מסתלק מן העולם יושב הוא בחלון וממתין למי בשעה שאדם מסתלק קם העולם לתחייה: הנה, ראו ראו: אני והמנוח! בלעדיו חרב עולמי איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא הבחור שהיה והיה והיה הנה בדפדוף מהיר צילו

איתך, בבת אחת

שְׁלַב הָאָבִיב אִיטִּי כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר דִּמְדּוּמֵי נָמֵל חַפִּים מֵחֲצָאִים וַחֲצָאִיּוֹת כַּאֲשֶׁר קָפֶה ״בָּסְמָה״ מֵגִיף דַּלְתּוֹ בַּחֲצוֹת כַּאֲשֶׁר הַמֵּיתָרִים אֵינָם נִרְטָטִים רַגְלַ

בוקר ברומא

מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר אֲנִי קָם וְעוֹזֵב אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת וּמָה שֶׁמְּנַחֵם אוֹתִי הִיא הַיְּצִירָה; זוֹ הַמַּשְׁאִירָה אוֹתִי חֵלֶק מִכָּל שִׁבְרֵי הַחַיִּים הַלָּלוּ: הָאִשָּׁה הַהִיא, הַמִּרְפּ