top of page

שירה ומאמרים

מְצִיאוּת? אִם מַשְׁמְעָה חַיִּים מְרוּשֳלֵי יְצִירָה וְנֶעֶדְרֵי חֵשֶׁק Don't do it יַקִּירָתִי, נָכוֹן - קָשָה הַמִּלְחָמָה קָשָה הִיא אֶל מוּל הָעוֹלָם קָשֶה העוֹנֶשׁ קָשֶׁה החוֹפֶשׂ

בְּמַדֵּי זָהָב שְׁמַעְתִּיךְ דּוֹפֶקֶת בָּאָה וְהוֹלֶכֶת כִּמְעַט נִטְרְפָה דַּעְתִּי בְּחִשּׁוּבֵי הַקִּצִּין ובבּוֹא הַדִּמְדּוּמִים קָרַבְנוּ בַּשָּׁעוֹן הָאוֹזֵל וְקָצֵר עַל פֶּתַח הַמִּרְפֶּסֶת נָמוֹגְּנוֹ אֶל הַאוֹפֶק הַמִּתְמַזֵּג עִם החוֹשֵׁךְ וּבְשָׁעָה שֶׁהַשִּׁכּוֹרִים נִגְרְרוּ תַּחְתֵּינוּ יָדַעְתִּי ש אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה - הַמְּפַרְנֶסֶת אֶת הַשָּׁעָה

בעלילה של המוסיקה אתה מנגן את המאורעות, פורט את הגעגוע, מחזר אחרי הכמיהה שלך, לפעמים המושא בסיפור עוזב אותך. ואתה שר את זה. אולי אהבתך חוזרת בסוף השיר ואולי לא, אבל יש מוסיקה שאתה זה שחוזר אליה שוב ושוב: דווקא כזאת פרדוקסלית שיש בה גם אהבה שלא מתכלה על פני הזמן, וגם געגוע בלתי פוסק.


כבר שבוע אני נודד בצ׳כיה ובגרמניה. נשארו עוד שבועיים כאלה. מסע אינטנסיבי של הופעות מוסיקאליות ותרבות יהודית. משלבים כליזמר, קרליבך ובוב דילן. מארג בר קיימא של שורשים נשמה ותשוקה, הרבה זיקה למקורות ואהבה לטקסטים יהודיים, אם שהולחנו ביידיש בשטעטל המזרח-אירופאי ואם שקלחו מעט יהודי מחודד על החוף המהבהב של ניו-אורלינס.


לצד אברום בורשטיין ונגני כליזמר אני עם המצלמה והגיטרה. מתעד גם תופעות לא שגרתיות בממשק הייחודי שבין היהודים והגויים, התהוויות ספונטניות, רגעי שחוק, וככאלה גם את שתיקותיו של החזון והנבואה שבעקבותיו. בשעות החסד ׳עצים נופלים ביער׳ ואנחנו כאן כדי לראות את אלוהים.

אני אוהב את המסע הזה, הוא לא הראשון שלנו ביחד, אבל הפעם היקף ההופעות, הקהלים החדשים, ההתעניינות וההכרה, ובעיקר השילוב שלנו על הבמה. לתת את התורה לגויים, כמו שבורשטיין נוהג לומר, הוא בעיני יותר יהודי מישראלי. יותר קוסמופוליטי, אוניברסלי ומתקן עולם מתרבות יהודית לוקאלית שהיא לשם הבידור העצמי.

רבי נחמן דיבר על הניגון. מה חסדו להציל מאובדן הנפש ולהחיות כל בריה בעולם. לרגלי ה-Estates Theater בפראג, שבו הלחין וניגן מוצארט בכבודו ובעצמו, משכו אותנו המקומיים לנגינה במרתף האוונגרדי של החבורה. הם הסתופפו והקשיבו, אני בספק אם מישהו הבין את המשמעויות או המילים, אבל הם אמרו שהם מרגישים, כאן במרתף, את ההבעה של הדורות ואיך שהניגון פועל נפשם. * היום בבוקר ביקרנו בכפר בייסינגן. בורשטיין נכנס להציץ על נוף חיי סבתותיו וסבותיו. מלבד קומץ רחובות ומבנים צבועים לבן ובורדו, המרחבים ירוקים בלי די. עם השנים הפך בית הכנסת למוזיאון קטן. האוֹצֵר ליווה אותנו פנימה ואמר ליונתן שלפני שמונים שנה הייתה הפעם האחרונה שיהודים התפללו כאן. הוא הוציא את התפילין וגלגלתי אחריו.




בפינת העבודה שלי אני מרגיש בית. מרגיש את עצמי, את החוויה שלי, את המקום שלי, את מה שנחוץ לי באמת. נותן ללהט, נותן לחולמנות, נותן לדברים לקרות. בלי גבול וזמן. מזכיר לעצמי שאם לא אעשה את זה כמו שאני עושה, ובדרך שבה נועדתי לעשות, זה לא יהיה מוצלח. כן, הרעב קיים, הו הו קיים, ואיתו התשוקה לפרוץ עם כל הגלם והטיוטות וההיסוסים, אבל באותה מידה מתחזקים גם הנחת, הענווה, השחרור, ההתמסרות להשגחה ולתהליכים שבהם דברים מבשילים לכדי פרי. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל, כל מה שתנצחו דרך הסבלנות שווה יותר מכל הסמכה ותעודה שאי פעם זכיתם.

bottom of page