יחימוביץ ואשל
לשלי יחימוביץ’ הגיע בטעות לפני כחודשיים מייל שלא נועד לה. המייל נכתב, על פי הפרסום, על ידי יועץ ראש הממשלה נתן אשל. כלשונה של שלי יחימוביץ’: “מטריד, מרשיע, אבל גם משעשע: הנה המייל שנתן אשל שלח בטעות אליי. זה מייל שיועד ליועצת המשפטית שלו, ובו הוא מספר שנתניהו ביקש ממנו לנהל את המו”מ הקואליציוני, ומבקש את חוות דעתה”.
ראשית, קשה לי להאמין ששלי יחימוביץ, שהייתה דוגמה ראויה כאדם וכאישיות נפלה למקום כ”כ לא מוסרי ואתי. אולי בצר לה, ובעקבות הממורמרים במפלגה שמבקשים להצטרף לליכוד – איבדה היא והצוות שלה שיקולי דעת עד כדי נבירה, באין מוצא, בהיסטוריית האינבוקס, כדי לעורר עוד ספין מטופש שיחלץ אותה ממצבה העגום ויסיט את הנושא למחוז אחר.
שום צידוק למעשה
לי ולרבים כמוני הציקה השאלה של הפגיעה בפרטיות – האם המעשה של יחימוביץ’ מותר על פי החוק. חוק הגנת הפרטיות קובע שפגיעה בפרטיות משמעה גם “העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב…” וכן ” שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה”.
פגיעה בפרטיות היא עבירה פלילית, שאם בוצעה במזיד (הכוונה תוך מודעות למשמעות המעשה) העונש עליה הוא חמש שנות מאסר והמעשה מהווה גם עוולה אזרחית.
אין שום הגנה או צידוק בחוק למעשה שעשתה שלי יחימוביץ’, שכן התייעצות משפטית פרטית מותרת לכל אדם, וזכותו שהעובדה שהוא מתייעץ תישמר בסוד, וכן כל מכתב או פניה בקשר להתייעצות זו. כמובן, אם נתן אשל מנוע משפטית לנהל מו”מ קואליציוני ובוחר לעשות כן, אזי ניתן לפעול נגד כוונה כזו – אך אסור וגם אין צורך לעשות זאת תוך פגיעה בפרטיותו.
ומה עם ערכים?
הרב חיים נבון מזכיר היום את דברי רבנו גרשום שהטיל חרם על אדם הקורא מכתבים שאינם ממוענים לו: “‘חרם שלא לראות בכתב חברו… בלא ידיעתו” (שו”ת מהר”ם).
אבל אולי רבנו גרשום לא מדבר לשלי יחימוביץ’, אז ננסה את קאנט: מן הסתם גם לך כבר הזדמן לשלוח מייל רגיש לכתובת הלא נכונה. האם היית רוצה שהנמען-בטעות יפרסם אותו? או שיתנהג כמו בן אדם, ימחק וישכח?