נכון לשעת כתיבת השורות נשארו לבנימין נתניהו שמונה ימים להרכבת ממשלתו, ממשלה שראש ממשלתו ישא לשווא את התואר הנכסף “ראש הממשלה” בעוד ששני ראשי המפלגות מתחתיו הם בעצם אלו שינהלו את הקואליציה הנרקמת. שמונה ימים שבהם בעיקר נשמע על ספינים טיפשים עקרים וחלולים, מהענקת תיק האוצר לבנט (מה לו ולאוצר) ועד הענקת תיק החוץ ליאיר שלנו (כנראה שאיווט כן עשה עבודה מצוינת במהלך הקדנציה האחרונה) שלא מובן מה ההתעקשות הכל כך חזקה על תיק שלא בדיוק אמור להיטיב עם מעמד הביניים – סיסמת הבחירות של “יש עתיד”.
כותב השורות, שמוליק אברהם
שמונה ימים שבהם הסיסמה הריקה מתוכן “שוויון בנטל” תמשיך להיות הבוקר צהריים ולילה טובב של לפיד את בנט כל אימת שקולותיהם של היועצים המתווכים והנושאים ונותנים מטעם עצמם ישמעו ברמה בתדרי הרדיו ומעל גבי מסכי הטלויזיה. שמונה ימים שבהם השיח הכל כך רדוד על כן חרדים בקואליציה, לא חרדים באופוזיציה, כן לחייב אותם דווקא בלימודי ליב”ה, או בעצם להפסיק להם את ברז התקציבים כדי להראות להם מי כאן שולט במדינה, ולא להבין שאם אתה רוצה לשלב ציבור שעד כה (לדברי לפיד) לא משתתף בנטל (שקר) ולא בעול הכלכלי של מדינתנו הקטנה (כמה שהנתונים על יציאה לשוק העבודה ועל השתלבותו של הציבור החרדי בעולם העשייה יגדלו, צידו השני של “הדמגוגיה” תגדל שבעתיים). המתכון הנכון הוא להידבר, להיפגש, ולנסות להגיע לעמק השווה, ולא לעלות על אילנות גבוהים, ולדקלם סיסמאות שרק משניאות את הציבור שאתה כל כך רוצה בשילובם, ולמעשה להרחיק אותם מכל פתרון אפשרי, שגם אם בתחילתו של התהליך היה נראה שאפשר להגיע לסוג של הסדר, ההכרזות וההתבטאויות בשבועיים האחרונים רק הרחיקו אותם.
ומילה אחת לגבי הנציגות החרדית בכנסת. נכון שהרבה יותר נעים וכיפי להיות בקואליציית המחליטים מה יהיה פה במדינה, ונכון שאפשר להביא הרבה יותר הישגים כשאתה יושב בבטחה בספסלים הקדמיים בקואליציה, ונכון שגינוני השררה המיניסטריאליים באופוזיציה הם כאין וכאפס מהגינונים הקואליציוניים, אבל לדעתי הקדנציה הבאה שתתחיל בעוד שמונה ימים (בתקווה שבנט-לפיד לא יעלו על עצים גבוהים בדרישתם את תפקיד האפיפיור) – הוא הוא המבחן הגדול של הנציגות החרדית. דווקא מתוך האחדות שנוצרה בקרב נציגנו הדגל’איים החסידים והשותפים הספרדיים עקב הברית הכי מוזר אבל הכי מובן בפוליטיקה הישראלית – ציר בנט לפיד – יהיה אפשר להשיג הרבה יותר ולהוות סוף סוף דוגמא לציבור שולחיו שאפשר גם להיות אחד בצילו של השני מבלי לשים רגליים איש לחברו, ולא לפעול מתוך אינטרסים צרים, אלא מתוך דאגה כנה לאינטרסים של העולם החרדי על פלגיו וחסדיותיו. ומי יודע אולי ביום הבוחר הבא החרדים סוף סוף יצליחו למקסם את הגידול הטבעי המבורך ולשבור את מחסום המנדטים החד ספרי. והיו דברים מעולם.