בסימן הגלייה

במרוצת השנים הולך ונצבר באחורי או בעליית ביתו של היהודי – הבויידעם. מתוך צו פנימי המעניק לכל חפץ או שאריות לחם קדושה וערך. בבוידעם נצברים חלקי ריהוט, ביגוד שיצא מהאופנה, נעליים מקומטות, תעודות מכתה ד’ וח’, טיוטות ציור מגיל 10, פנסי חירום, מטבעות ממדינות זרות, ואפילו גזירי עיתונים משנות הילדות והלאה.

כך גם אני מוצא את עצמי נמנע לזרוק ולהיפטר מחפצים שהפסקתי להשתמש בהם. מאיפה נובעת אי המסוגלות הזאת? אולי איזה פחד יהודי קמאי אומר לתת-מודע שלנו כל הזמן שצריך להיזהר כי ביום מן הימים אנו אמורים להיוותר לבד, יחפים ורעבים, ונצטער שזרקנו את הנעליים והמשקפיים הישנים.

אולי בתוך תוכנו, בביפנוכו שלנו, אנחנו עדיין חוששים, לא מאמינים, לא בטוחים, פוחדים שאנחנו עלולים להיות שוב ביום מן הימים יהודים גולים ונישא על גבנו צרור מרופט עם נכסים בודדים. 

אשה יפה אשה הורסת

ברשת משתפים קטע וידיאו המציג את התפעלותו, לכאורה, של ביל קלינטון מיופיה של איוונקה טראמפ בטקס ההשבעה, וחלקם נהנים להציגו כטיפוס בוגדני או מביך.

גברים בריאים תמיד אהבו נשים. גבר – גם אם יש לו אשה – תמיד יתפעל מיופיה של אשה אחרת. בימי ג’ון קנדי אמרו בהלצה שעל כל בית שני בוושינגטון צריך להציב שלט עם הכתובת “הנשיא קנדי ישן כאן”.

כמו קלינטון וקנדי – גם אובמה וגם טראמפ, כמותם בן גוריון ווייצמן, צ’רצ’יל, מנדלה, שארל דה גול ויצחק רבין ועוד רבים וטובים שלא משכו עיניהם מנשים ולא חששו להראות זאת. מי שסובר שהיופי הנשי שמור לאמנות בלבד, שיסתפק בפסלה של ונוס ממילו.

לצפיה בקטע המדובר

ברה מאזינה אחרונה

​מעלינו נתקבצו העבים וכיתרו את השמים ששתו בלגימות ממושכות את השבת. ברה הגויה פרעה את כפתורי העץ מחוריהם, הסירה את מעיל הצמר בגינון מהודר – כבבית אביה – ונאספה אל התנור. השולחן עמד ערוך. מהרדיו של השכן נשמעה הקריינית הגל”צית מדווחת חגיגית כי ‘סטטיק ובן-אל’ הנה הינם מלכי הזמר העברי אשר העפילו למקום הראשון במצעד הפזמונים היהודיים.

ככל שבקע וגאה וסלסל ורטט והשתרג קולו של החזן, נעשה החדר אטום ודחוס באוירה העילאית שנשבה ממחוז קדמון – ולחלוחית עלתה בעינה הימנית של ברה. באותה שעה ציירו הברקים בחלונות, מביעים את תנודת הלב. הגה לא נאמר. נדמה כי שום בריה לא תעז להתהלך בקרבת מקום בשוויון נפש; הכל נעשה קשוב ומסור ורכון פנימה. I’ve never heard like this, לחשה ברה בהשתוממות גלויה, מעווה את פניה, מכחכחת בטעם הטוב; תאבה לעוד, נכספת. בקצב רך נוסקת בזרועה הארוך, נהדקת בכל נימי נפשה ומבקשת שלא להפסיק זאת לעולם.

מן העבר האחר, אצל השכנים, ביקשו סטטיק ובן אל להודות למאזיניהם יושבי ארץ ישראל ופצחו לאזנם בשירת “דאווינים בשכונה… את בובה תמיד בכל תמונה נה נה נה…”

הנמיכו נא את הרדיו. ברה איננה יהודיה. נשמה יהודיה, תמה ובהירת שיער שעשתה דרכה מצ’כיה להתארח בירושלים. עתה היא נותרת לבדה בין חומות העיר, קהל בודד ואחרון לחתיכת תענוג יהודי מתוק.