חיים כאלה

חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים רוֹקֵם נַעַר מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה עַזָּה לְחַיִּים אֲחֵרִים צִבְעוֹנִיִּים מְלֵאֵי הִתְרַגְּשׁוּת מְחֻסְּרֵי הַגְבָּלוֹת חַיִּים הַמִּצְטַיְּנִים בִּפְתִיחוּת בִּפְרָאוּת בִּתְשׂוּמַת לֵב בְּהִתְנַהֲגוּת לֹא מְקֻבֶּלֶת. הוּא יוֹדֵעַ: חַיִּים כָּאֵלֶּה רַק מְעַטִּים יְכוֹלִים לְמַמֵּשׁ, וְהוּא – אֵינוֹ נִמְנֶה עִמָּם, עָלוּב שֶׁכְּמוֹתוֹ. אֲבָל דָּבֵק הוּא בַּחֲלוֹמוֹתָיו לְמַעַן הָאַשְׁלָיָה שֶׁהוּא אוֹרֵג שֶׁמָּא יוֹם אֶחָד יִתֵּן צֶבַע נוֹסָף וְאַחֵר לְחַיָּיו הַבֵּינוֹנִיִּים, הָאֲפֹרִים, חַסְרֵי הַתְּשׁוּקָה. עַד שֶׁבָּאָה אִשָּׁה וְהִנֵּה הִיא וְהִנֵּה הוּא שְׁנֵי מְאוֹרוֹת מְאִירִים אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁלָּהֶם בִּכְרִיתַת בְּרִית חִבּוּר בַּל יִמּוֹט כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵם בְּשָׁרְשָׁם. וּבֵין הָעַרְבַּיִם הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹגֵשׁ אֶת מַחֲצִיתוֹ שֶׁלּוֹ – נִקְרָא הוּא: אָדָם! יְהִי הַמְּחִיר אֲשֶׁר יִהְיֶה.

בסבך הזה / שיר לט”ו באב

קוּם עֵץ אַלּוֹן מִבֵּין אֵלֶּה הַדְּקִיקִים, הַנּוֹשְׁרִים קוּם וּשְׁטוֹף פָּנֶיךָ אֵבָרִים-אֵבָרִים בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת-הַגֶּפֶן שֶׁבְּכַרְמִי בְּרֵיחַ הַבָּצָל שֶׁבְּמַטָּעִי פַּשְׁפֵּשׁ בַּסְּבַךְ הַזֶּה בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַמְּיֻמָּנוֹת לְגוֹלֵל צוּרִים לִפְרֹם מַנְעוּלִים לֶחָרֶב גְּדֵרוֹת-אֶבֶן לְהַתִּיר מֵעָלַי נִגּוּדִים חֶבְלֵי-רֶגֶשׁ תִּחְכּוּמִים נֻקְשִׁים קְלִפּוֹת אֵגוֹ-ז טוֹל מַעְדֵּר וְדַחְפּוֹר רְאֵה לְצִמְאוֹן אַדְמָתִי הַתֵּז רוֹק הָשֵׁב רוּחַ עַד פְּרֹץ מַעְיָנַי עַד הֱיוֹתִי עַד הֱיוֹתִי – רְשׁוּת לְעַצְמִי מוֹעָצָה לְחֻקִּי דְּרוֹר לְנָשִׁיּוּתִי בְּאוֹנִי חָיָה בִּלְתִּי מְצֻנְזֶרֶת מְפֵרָה סוֹד שֶׁהִנַּחְתָּ בְּשָׂדַי

תפסת מרובה / שיר ליום

וְהַחַיִּים חוֹלְפִים כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כַּלֵּה כְּרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכֶחָלוֹם יָעוּף תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה – תָּפַסְתָּ לֹא תָּפַסְתָּ – לֹא תָּפַסְתָּ כִּי אַתָּה הוּא הָאָדוֹן עַל מַעֲשֵׂי יָמֶיךָ חָפְשִׁי לְחֵרוּת פָּתוּחַ לִדְרוֹר מְשֻׁחְרָר לְהַרְפּוֹת מְיֻמָּן לְשַׂגְשֵׂג רַשַּׁאי לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין הַפּוֹדֶה עַצְמוֹ מִן הַמַּאֲבָק פּוֹרֵחַ בְּזֶה הָרֶגַע

© נחי וייס, יולי 2017