הגעגוע

הַגַּעֲגוּעַ הוּא מָה שֶׁנִּשְׁאַר

עוֹמֵד וְחַי לְעוֹלָם

כְּשֶׁהַפְּרָחִים נוֹבְלִים

כְּשֶׁהַמְּטוֹסִים חוֹלְפִים

כְּשֶׁאַתְּ מַרְתִּיחָה שׁוּב אֶת הַקֻּמְקוּם

כְּשֶׁהַיּוֹם הַזֶּה אַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיק לָנוּ

הרב והתלמיד והטעות הנפוצה

״אם לא היה רבי נתן, האם היה לנו רבי נחמן״? שואל הד״ר והחוקר אבישי בן חיים. שאלה נפלאה שראויה לכל עיון, ודברי שטות ובורוּת לומר שהייתה המשכיות וקיום לתורתו של רבי נחמן אילולא היה רבי נתן.

רבי נחמן מברסלב זכה בתשע השנים האחרונות לחייו בתלמידו *המובהק* רבי נתן מנעמירוב (לעתיד ברסלב), שהוא אב וסמל ודמות נצחית המשקפת את המושג ״רב ותלמיד״, בכל הממדים האפשריים, על פי כל אמות המידה במשנתו העמוקה של רבי נחמן - בשלמות שאין למעלה ממנה.

לא יכולנו לאמוד או לדעת את רבי נחמן מברסלב אילולא תלמידו הנאמן שנעשה איתו אחד והיה מבוטל אליו בתכלית הביטול. רבי נתן קשר נפשו ונשמתו אל רבו ולא החמיץ שום אות או תנועה או מעשיה או שיחת חולין או רמיזה קלה של רבו, בעודו לא מוסיף או ״מתבל״ מעצמו גרגר.

רבי נתן הוא לא פחות מאשר מופת חי של רבי נחמן. הוא העלה אותו על הכתב בדייקנות מופלאה והבין את עומק כוונותיו, גם בשיחות הלכאורה אקראיות או כביכול חסרות משמעות.

רבי נחמן התבטא על רבי נתן כ״יהושע״ שלו הממלא את מטרת חייו להבאת המשיח וגאולת העם והעולם. ״ברוך השם שהזמין לי רך בשנים אחד, שאפילו דיבור אחד מדיבוריי לא יהיה נאבד עוד״.

כאשר הדפיס רבי נתן את הכרך הראשון של ה״ליקוטי מוהר״ן״ והביאו לפני רבי נחמן, אמר לו רבי נחמן: ״כל הספר הזה שלך הוא. בלעדיך לא היה הספר בעולם״. לתלמידיו האחרים אמר רבי נחמן שבלעדי רבי נתן לא היה נשאר אפילו עלה אחד של נייר מן חיבוריו.

ולא רק צדקותו ובקיאותו בכל התורה ויכולותיו המופלאים להביא את הדברים עלי נייר הרשימו את רבי נחמן, כי אם גם העובדה שראה בו אדם תקיף ובעל עוצמה שיודע לעמוד בפרץ, להשיב מלחמה - אם צריך - נגד החולקים והרודפים החזקים ביותר, וכמי שלעולם לא יעשה פעולה על דעת עצמו מבלי להוועץ חלילה בעצת הרבי.

מעבר להנצחת והורדת השפע האלוקי של רבו לכל הדורות הבאים אחריו ועד ביאת המשיח, רבי נתן אף היה לסמל המוחשי, התורה החיה, האמן המחונן ובעל הביטוי והדוגמא המופלאה שאין שני לה - הלכה למעשה - לכל רעיונותיו עצותיו ועבודותיו של רבי נחמן.

רבי נתן מברסלב נרדף קשות מאז דיבק עצמו ברבו. גם לאחר פטירת רבי נחמן, ואולי אף יותר, נרדף רבי נתן על ידי גדולי בעלי המחלוקת, צדיקים מפוארים ובעלי חצרות ענפים בכל חבלי רוסיה ופולין. הוא היה בודד מול תעצומות עזים וקשים. ניסו לרוצחו, קרעו לגזרים את הספרים שהדפיס והפיץ, ואף מסרוהו לשלטונות, הושיבוהו בבית הסוהר, ואותו ואת תלמידיו האשימו בשגעון, בשבתאות, בעבודת אלילים, ואת תורתם כ״קליפה״.

אך למרות ייסוריו האנושיים - וזאת חזה רבי נחמן - הלך רבי נתן התלמיד המסור עם אורו ורוחו הגדולה של רבו שלימדו שהרדיפות הם רק כמים המשקים את האילן במעמקים - התחדש בכל יום, דילג וקפץ מעל הכל, הדף את הצרות, התגבר על הנסיונות, רקד בשמחה והמשיך בהפצה. הוא אף התפלל על רודפיו שישובו בתשובה ויזכו להקשיב - ולו פעם אחת - ולטעום מן האור הגדול המוסתר ומבקש להיגלות.

> בזכות אותו רבי נתן, יש לעולם רבי נחמן. בזכות רבי נתן נשמרה גחלתה של ״החסידות המתה״ שהתעוררה לתחיית עולם לאחר 200 שנה.

*

אשר על כן, יותר מכל חשוב להבין ולהפנים את הפרט העיקרי במשנת ברסלב: רבי נתן הוא לא רק ״זכיה״ של רבי נחמן באדם עם המכלול המושלם. מי שמעיין לעומק במשנתו של רבי נחמן ותלמידיו - ולא מתיר לעצמו להקל ולהכיר את רבי נחמן באופן שטחי וסלקטיבי - מבין שהמושג של שני החלקים, שני המאורות, ה״תלמיד״ ו״צדיק האמת״, הם הצירוף השלם *והבלעדי* לתיקון הנצחי, איחוד הפירוד והבאת המשיח. רבי נחמן אמר: מאז שיש צדיק בעולם, אי אפשר להתקרב להקב״ה בשלמות כי אם על ידי הצדיק (! כן. דיבור חריף! חיי מוהר״ן). ורבי נתן מלמד במאות התורות וההלכות והכתבים את יסוד היסודות של ברסלב: חיפוש אחרי צדיק האמת.

והמשכיל יבין מן המעט המחזיק את המרובה.

ברכת מועדים לשמחה,

נחי

התוספתן הלאומי

בין חדר הלידה למכתבי השחרור בחיינו ורחוק מזירות התגוששות, עברו עלי חמישה ימים וארבעה לילות על מצעים מחוטים ב״הדסה עין כרם״. טיפלו בי על בטן רכה מנתחים, רופאים ואחיות - מרביתם בני המגזר הערבי.

אינני יודע לאיזה מפלגות הם מצביעים ולאילו פלגים הם משתייכים. אבל חוסיין, עזאם, נסרין ולוטפי עשו הכל כדי שניתוח התוספתן יעלה יפה, כדי שפעולות המעיים תשובנה לסדרן. הם באו ועמדו למראשותיי בוקר וערב בשביל הבריאות, הנוחות, ההחלמה והשקט הנואש.

בו בזמן התערבבו אצלי ביקורי הצוות עם עלילות ׳קופה ראשית׳ בכיכובו של ראמזי הגיבור. החוויה קיבלה אופי דו קיומי וממשי, רחוק מרשימות משותפות והיבא יזבק.

שוב נראה שבני האנוש בקיומם הפשטני מטילים משקולת כבדה על בעיות כמו את מי לשנוא או את מי לרדוף. והמציאות - עולה על הנרטיב.