תשובה לחברי הכנסת שמודאגים מצנזורה עצמית של עיתונאים / יועז הנדל
כותב השורות, ד”ר יועז הנדל
מדינת ישראל רוויה בדילמות ערכיות. הצורך בחופש מוחלט של העיתונות לבין הצורך בהגנה על אינטרסים בטחונים. הגבול לא תמיד ברור, לפעמים הוא אפור. גם העיתונאים לא תמיד ברורים. יש כאלה שחונכו על קדושת הסקופ. ומלבדו אין דבר. הם מדליפים סיפורים לחו”ל כדי שיתפרסמו בסופו של דבר בארץ. הם דואגים שפוליטיקאים ידברו מכיוון שעליהם אין אכיפה. הם מדברים בשפה דמוקרטית אבל לא מכירים בכך שגם למערכת ממשלתית יש את זכות הסוד. מנגד, יש גם רבים שחונכו על דילמת העיתונאי הישראלי: זה שעושה מילואים, ציוני, פטריוט שבנוסף לכל זה משלב את המקצוע שלו. איפה אני? כנראה שלא שם ולא שם. אני מאלה שעיסוקם בתקשורת מגיע אך ורק מהרצון להשפיע, מתוך דאגה לחיים שלנו כאן ולא לסיפור. סוכן השפעה – כותב סובייקטיבי ולא כתב מדווח. לכל אחד מסוגי העיתונאים יש אחריות למעשיו. המקצוע הזה מחייב. אחריות לאתיקה, אחריות לדמוקרטיה ובעיקר אחריות למדינה הציונית שבעטיה יש עיתונות עברית.
מזה שנתיים אני מכיר את הפרשיה הביטחונית שמרחפת לה כעת באוויר, התוודעתי לה לראשונה ככותב בעיתון. מבחינתי הזהות הישראלית שלי, אפילו הצבאית קודמת על הצורך לכתוב דבר כזה או אחר בעיתון. אני לא חוטא למקצוע העיתונות, מכיוון שמראש אני מזהיר את קוראי שאני סובייקטיבי ולא מחויב לו.
בעיני מותר וצריך בשם האחריות למנוע סיפור שעשוי לפגוע בביטחון המדינה. הצנזורה היא אמצעי אחרון. הראשון הוא שיקול הדעת של הכותב.
מצד שני גם למערכת הביטחון יש אחריות- אסור לשחוק את שיקולי הביטחון.
יועז הנדל הינו ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, פובלציסט, היסטוריון ומילואימניק. נשוי ואב לשלושה. לדף הפייסבוק של יועז