מה בין חרדים לחילוניים בארץ ישראל / אסתי אתגר

כותבת השורות, אסתי אתגר

אין ספק שאחד הדברים היותר קשים ביקום הוא להיות יהודי, ועל אחת כמה וכמה להיות יהודי חרדי. לאורך ההיסטוריה כולה נתגלו נטיות אנטישמיות וחייהם של היהודים היו קשים מנשוא. יהודים סבלו מרדיפות, מחרמות ממכות פיזיות ונפשיות מהתעללות ורדיפות. בתקופה המודרנית בה אנו חיים מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית אוגדת בתוכה את האוכלוסיות כולן, חרדים, דתיים, שומרי מצוות, חילוניים ובני מיעוטים מעדות שונות.

החרדים בדרך כלל מעדיפים להישאר בדרך היהודית כפי שנכתב בתורה “והגית בו יומם ולילה” – זוהי דרך לימוד התורה על פי ה”רצפט” שקיבלנו במקרא. אוכלוסיה זו בדרך כלל איננה מעורבת בפשעים, איננה מעורבת בגילופין, איננה מעורבת בשוטטות ברחובות, איננה מעורבת במעשי אלימות ותיגרות. האוכלוסיה החרדית שואפת ליישם את העולם היהודי כהווייתו – על פי אותו “נוסח” המתבקש וכתוב. שם בתורה ישנן המלצות ברורות כיצד להיות אדם טוב יותר (כדי שנהפוך לסגולה, משהו שלם ומושלם), ככתוב: “והייתם לי סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה…” התורה לדידם היא הדבר החכם ביותר עלי אדמות ומתוכה הצליחו יהודים לאורך ההיסטוריה האנושית כולה להיות אחרים, שונים, מאוד מצליחנים, מאוד חכמים, מאוד שנונים ומאירים לעולם כולו את הידע והאור היהודי. רבים מין היהודים הפכו להיות שרים למלכים, הוגי דעות, נותני עצות, רופאים ובעלי כשרונות אחרים. כל זאת בא להם מתוך עולם התורה העשיר למכביר. אך לעיתים ישנן מעידות ולא תמיד כולם מצליחים ליישם את אותם דברים חשובים וחכמים. אין ספק – להיות יהודי זה הפרויקט הקשה ביותר בעולם, ולא כל אחד יכול. הדרישות גבוהות וזקוק להרבה חכמה כדי להתקבל ל’אודישן הזה’. ל’בית הספר היהודי’. זה לא קל ולא פשוט, רק יחידי סגולה מצליחים.

העולם החילוני בדרך כלל איננו מצטיין באהבתו את האוכלוסיה החרדית, נהפוך הוא החילוניים בדרך כלל מגלים שנאה עזה לאותה אוכלוסיה ושנאה זו מזכירה ימים אפלים בהיסטוריה היהודית. ימים בהם העלילו והאשימו את היהודים בכל דבר רע שקרה לגויים. שתמיד היו הם היהודים השעיר לעזאזל.

פרמיטיבים או מצג התקשורת?

התקשורת בישראל מרבה להעצים את ההתנהגות השלילית של הסקטור החרדי. ולכן כאשר יושבים חילוניים בשיחות סלון ומעבירים ביקורות על החרדים מתארים אותם כפרימיטיביים אשר החושך הוא מנת חלקם. התקשורת מזינה את הדברים הללו. ומתוך כך נובעת שנאתם העמוקה של החילוניים כלפי החרדים.

במצבים אחרים, אילו היו פוגעים בסקטורים אחרים, התמונה הייתה מצטיירת כגזענות לשמה ואפשר היה לערב משטרה או בית משפט לעבירות חמורות שהן עבירות גזענות. אבל, את החרדים מותר להעליב ומותר להקניט, שום דבר רע לא קורה.

וננסה לשאול את עצמינו מניין האומץ הרב להקניט, להעליב, לגלות ייחס עוין כלפי אוכלוסיה כזו שלמעשה היא ותרנית להלכה. וותרנות זו נובעת מתוך בחירה, כי כתוב במקרא: “הצנע לכת עם ה’ אלוקיך” – הצניעות היא מילת המפתח. חוסר רצון להתבלט ולהיות פרובוקטיבי. האם מדינת ישראל קמה כמדינה חילונית? והרי כאשר בן גוריון הכריז על הקמת המדינה הוא אמר זאת במילים הללו: “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל” ואני חוזרת שוב על אמרותיו: “…אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל”, כשהדגש היה על מדינה יהודית ולכן יהודים רשאים לקיים את יהדותם דווקא בארץ ישראל היכן שאין אנטישמיות. במקום בו ירגישו בטוחים ליישם את התורה – שלא כפי שהיה בתקופת האינקוויזיציה בספרד, בגרמניה הנאצית ובעוד הרבה מאוד ארצות בעולם ששם יהודים ספגו שנאה והלקאה נפשית ופיזית.

האם קיימת מסוגלות לראות גם את הצד המיוחד של היהדות החרדית? והאם ידוע כי הערך של המילה “חילוני” על פי אבן שושן = פירושה זר. אם כן מדוע האנשים הללו כל כך זרים לזרם היהודי כפי שנכתב במקרא?

אולי נביט אחד על השני מבעד פריזמה חיובית יותר?

=

הכותבת הינה בעלת טור במקומון ערד לשעבר, ופובליציסטית כיום

#תקשורת #בןגוריון #מדינהיהודית #אסתיאתגר #חרדים #חילונים

על הצנזורה בישראל / יועז הנדל

תשובה לחברי הכנסת שמודאגים מצנזורה עצמית של עיתונאים / יועז הנדל 

כותב השורות, ד”ר יועז הנדל

מדינת ישראל רוויה בדילמות ערכיות. הצורך בחופש מוחלט של העיתונות לבין הצורך בהגנה על אינטרסים בטחונים. הגבול לא תמיד ברור, לפעמים הוא אפור. גם העיתונאים לא תמיד ברורים. יש כאלה שחונכו על קדושת הסקופ. ומלבדו אין דבר. הם מדליפים סיפורים לחו”ל כדי שיתפרסמו בסופו של דבר בארץ. הם דואגים שפוליטיקאים ידברו מכיוון שעליהם אין אכיפה. הם מדברים בשפה דמוקרטית אבל לא מכירים בכך שגם למערכת ממשלתית יש את זכות הסוד. מנגד, יש גם רבים שחונכו על דילמת העיתונאי הישראלי: זה שעושה מילואים, ציוני, פטריוט שבנוסף לכל זה משלב את המקצוע שלו. איפה אני? כנראה שלא שם ולא שם. אני מאלה שעיסוקם בתקשורת מגיע אך ורק מהרצון להשפיע, מתוך דאגה לחיים שלנו כאן ולא לסיפור. סוכן השפעה – כותב סובייקטיבי ולא כתב מדווח. לכל אחד מסוגי העיתונאים יש אחריות למעשיו. המקצוע הזה מחייב. אחריות לאתיקה, אחריות לדמוקרטיה ובעיקר אחריות למדינה הציונית שבעטיה יש עיתונות עברית.

מזה שנתיים אני מכיר את הפרשיה הביטחונית שמרחפת לה כעת באוויר, התוודעתי לה לראשונה ככותב בעיתון. מבחינתי הזהות הישראלית שלי, אפילו הצבאית קודמת על הצורך לכתוב דבר כזה או אחר בעיתון. אני לא חוטא למקצוע העיתונות, מכיוון שמראש אני מזהיר את קוראי שאני סובייקטיבי ולא מחויב לו.

בעיני מותר וצריך בשם האחריות למנוע סיפור שעשוי לפגוע בביטחון המדינה. הצנזורה היא אמצעי אחרון. הראשון הוא שיקול הדעת של הכותב.

מצד שני גם למערכת הביטחון יש אחריות- אסור לשחוק את שיקולי הביטחון.

יועז הנדל הינו ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, פובלציסט, היסטוריון ומילואימניק. נשוי ואב לשלושה. לדף הפייסבוק של יועז

#תקשורת #איסורפרסום #אוסטרליה #בןזיגייר #ביתמשפט #מדינתישראל #עיתונות #צנזורה #יועזהנדל #האסירX

אפקט דומינו

אפקט הדומינו עם פיטורי מגיש המהדורה המרכזית בערוץ הראשון ינון מגל, אחר מיקי חיימוביץ ויעקב אלון מערוץ 10. מה יהיה עם התחרות החשובה? אסון לתקשורת אם הערוץ המרכזי יקח מונופול.

#יעקבאילון #מיקיחיימוביץ #פיטורים #תקשורת