הצלמים הבולטים במגזר מספרים: איפה התחלנו, מה השיא, את מי היינו רוצים לצלם, ואיזה אירוע בלתי נשכח
יקי אדמקר, בחדרי חרדים
שם: נחמן וייס • צילום זה נשמה, גיל: 22, מקום מגורים: ירושלים/ניו יורק
תחילת הדרך: בגיל 8. “בתור ילד הייתי אוהב להביט בטבע במשך שעות ארוכות, היו לי הזדמנויות
להעמיק את זה בימי שישי כשאימי נהגה לקחת אותי לשוח בטבע ולהכיר את העולם דרך הנשמה. היו לי רגעים של התבוננות והתעמקות שהעבירו בי רעידות עם המחשבה ‘אם הייתי יכול להקפיא את הרגע הזה, את הזווית הזו ולשמור לתמונה’.
צילום זה נשמה. וייס
החלום התגשם כשהצטיינתי בחידון ארצי וקיבלתי מתנה מצלמה מפלסטיק, הכי פשוטה שיש, מאז התחלתי להביט על העולם דרך העדשה. הייתי מתמקד שעות, מחפש את הקומפוזיציה המדוייקת עד שהייתי לוחץ ולוכד. החזקתי מצלמה עוד טרם זה נתפס בחברה ככלי לוויה בלתי נפרד מהמציאות האנושית.”
המקצוע העיקרי: לא. “צילום זה הרבה נשמה, רגש וסבלנות. אני נותן בתחום יותר ביטוי לנפש מאשר מסחר. ב”ה יש עוד תחומים שהתברכתי בכשרון ואעשה בהם חיל.”
מקום עבודה: עצמאי. “אני עוסק בפרויקטים אישיים של שימור ותיעוד. יושב בארכיונים ועל אוספים אישיים של אנשים ואוגר ללא הפסקה. יש לי כיום את הארכיון הכי מקיף ומאורגן על חסידות ברסלב, ואני משחרר טיפין טיפין מידי פעם, למגזינים, כתבות וספרים שיוצאים בחצר. בנוסף, משמש כתב עיתונות ושואף להיות עיתונאי אותנטי וסופר”.
שיא הקריירה: ההסתננויות הליליות לשכם בלילות. “הייתי היחיד שמביא מצלמה, היו גוערים בי אבל לא וויתרתי, תיעדתי את שלבי הרס קבר יוסף שלב אחרי שלב, תקריות עם מחבלים, מרדפים בבלאטה, 40 איש על משאית בקר עטופים בטליתות בהסתננות לקבר ועוד סצנות עוצרי נשימה שלא תמצאו גם בהוליווד”.
החלום לצלם: אלף צאצאים שלי, עוד בחיי.
אירוע שלא תשכח: 2 ילדים ואב שתפסו את עיני בל”ג בעומר ברחבת הריקודים, עיניים טהורות ומבט זך, בשתיקה ובאצילות מתבוננים במדורה. משהו שם היה מיוחד, נוגע ללב. תיעדתי, ואחרי שעות שמעתי שנהרגו בתאונת דרכים.
פרגן לצלם אחר מהתחום: “במיוחד בתחום הצילום א”א לפרגן או להחשיב אחד יותר מהשני. כל אחד זה זווית, כל אחד זה מבט, כל אחד זה צבע. כולם מקסימים, כיף לעבוד עם כולם”.
לכתבה המלאה: יקי אדמקר, בחדרי חרדים פרויקט ענק ומיוחד: 20 צלמים בראיונות אישיים