מעשה בחסיד, מזרחי, מודרני, ליטאי וצ’אלמער שהלכו לקלפי

אברום בורשטיין, בדמות הצ’אלמער

מאחורי הקלעים של הבחירות המוניציפאליות 2013 במגזר | מה בעצם מניע את החרדי ללכת ולהצביע? אברום בורשטיין מציג: דעת תורה? צפו ותשפטו

#אברהםבורשטיין #בחירות2013 #חרדים #נחיוייס

מה בין חרדים לחילוניים בארץ ישראל / אסתי אתגר

כותבת השורות, אסתי אתגר

אין ספק שאחד הדברים היותר קשים ביקום הוא להיות יהודי, ועל אחת כמה וכמה להיות יהודי חרדי. לאורך ההיסטוריה כולה נתגלו נטיות אנטישמיות וחייהם של היהודים היו קשים מנשוא. יהודים סבלו מרדיפות, מחרמות ממכות פיזיות ונפשיות מהתעללות ורדיפות. בתקופה המודרנית בה אנו חיים מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית אוגדת בתוכה את האוכלוסיות כולן, חרדים, דתיים, שומרי מצוות, חילוניים ובני מיעוטים מעדות שונות.

החרדים בדרך כלל מעדיפים להישאר בדרך היהודית כפי שנכתב בתורה “והגית בו יומם ולילה” – זוהי דרך לימוד התורה על פי ה”רצפט” שקיבלנו במקרא. אוכלוסיה זו בדרך כלל איננה מעורבת בפשעים, איננה מעורבת בגילופין, איננה מעורבת בשוטטות ברחובות, איננה מעורבת במעשי אלימות ותיגרות. האוכלוסיה החרדית שואפת ליישם את העולם היהודי כהווייתו – על פי אותו “נוסח” המתבקש וכתוב. שם בתורה ישנן המלצות ברורות כיצד להיות אדם טוב יותר (כדי שנהפוך לסגולה, משהו שלם ומושלם), ככתוב: “והייתם לי סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה…” התורה לדידם היא הדבר החכם ביותר עלי אדמות ומתוכה הצליחו יהודים לאורך ההיסטוריה האנושית כולה להיות אחרים, שונים, מאוד מצליחנים, מאוד חכמים, מאוד שנונים ומאירים לעולם כולו את הידע והאור היהודי. רבים מין היהודים הפכו להיות שרים למלכים, הוגי דעות, נותני עצות, רופאים ובעלי כשרונות אחרים. כל זאת בא להם מתוך עולם התורה העשיר למכביר. אך לעיתים ישנן מעידות ולא תמיד כולם מצליחים ליישם את אותם דברים חשובים וחכמים. אין ספק – להיות יהודי זה הפרויקט הקשה ביותר בעולם, ולא כל אחד יכול. הדרישות גבוהות וזקוק להרבה חכמה כדי להתקבל ל’אודישן הזה’. ל’בית הספר היהודי’. זה לא קל ולא פשוט, רק יחידי סגולה מצליחים.

העולם החילוני בדרך כלל איננו מצטיין באהבתו את האוכלוסיה החרדית, נהפוך הוא החילוניים בדרך כלל מגלים שנאה עזה לאותה אוכלוסיה ושנאה זו מזכירה ימים אפלים בהיסטוריה היהודית. ימים בהם העלילו והאשימו את היהודים בכל דבר רע שקרה לגויים. שתמיד היו הם היהודים השעיר לעזאזל.

פרמיטיבים או מצג התקשורת?

התקשורת בישראל מרבה להעצים את ההתנהגות השלילית של הסקטור החרדי. ולכן כאשר יושבים חילוניים בשיחות סלון ומעבירים ביקורות על החרדים מתארים אותם כפרימיטיביים אשר החושך הוא מנת חלקם. התקשורת מזינה את הדברים הללו. ומתוך כך נובעת שנאתם העמוקה של החילוניים כלפי החרדים.

במצבים אחרים, אילו היו פוגעים בסקטורים אחרים, התמונה הייתה מצטיירת כגזענות לשמה ואפשר היה לערב משטרה או בית משפט לעבירות חמורות שהן עבירות גזענות. אבל, את החרדים מותר להעליב ומותר להקניט, שום דבר רע לא קורה.

וננסה לשאול את עצמינו מניין האומץ הרב להקניט, להעליב, לגלות ייחס עוין כלפי אוכלוסיה כזו שלמעשה היא ותרנית להלכה. וותרנות זו נובעת מתוך בחירה, כי כתוב במקרא: “הצנע לכת עם ה’ אלוקיך” – הצניעות היא מילת המפתח. חוסר רצון להתבלט ולהיות פרובוקטיבי. האם מדינת ישראל קמה כמדינה חילונית? והרי כאשר בן גוריון הכריז על הקמת המדינה הוא אמר זאת במילים הללו: “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל” ואני חוזרת שוב על אמרותיו: “…אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל”, כשהדגש היה על מדינה יהודית ולכן יהודים רשאים לקיים את יהדותם דווקא בארץ ישראל היכן שאין אנטישמיות. במקום בו ירגישו בטוחים ליישם את התורה – שלא כפי שהיה בתקופת האינקוויזיציה בספרד, בגרמניה הנאצית ובעוד הרבה מאוד ארצות בעולם ששם יהודים ספגו שנאה והלקאה נפשית ופיזית.

האם קיימת מסוגלות לראות גם את הצד המיוחד של היהדות החרדית? והאם ידוע כי הערך של המילה “חילוני” על פי אבן שושן = פירושה זר. אם כן מדוע האנשים הללו כל כך זרים לזרם היהודי כפי שנכתב במקרא?

אולי נביט אחד על השני מבעד פריזמה חיובית יותר?

=

הכותבת הינה בעלת טור במקומון ערד לשעבר, ופובליציסטית כיום

#תקשורת #בןגוריון #מדינהיהודית #אסתיאתגר #חרדים #חילונים

הנציגים גוררים את הרבנים

במטות אפופי שדים עדתיים ובמשרדים עטופי קריאות רבנים יושבות חבורות סביב לחברי כנסת – מכהנים ומתמודדים ברשימות הסיעות החרדיות – במאמץ להחיות מחדש את המחנות ולהשיג את מירב הכח הפוליטי, שבסופו, הם מקווים, ישובו למבנה שאפיין אותם מאז קיומם – הספרדים להעצמת השכבות המקופחות, והאשכנזים למלחמות ה’ ושמירה על הערכים היהודיים. שניהם עשויים משני גושים אידיאולוגים, בכללם חדים ומבודלים זה מזה, וביניהם בקושי. 

כותב השורות, נחמן וייס

עמלם של צוותות הקמפיין; ההסברה, האסטרטגיה והדוברות, כפול ומכופל מכל מערכות הבחירות שהיו אי-פעם, ובעובי עבודת השטח מגלים גם כמה עמוקה. רבים בציבור החרדי מעבירים בתוכם ביקורת רבה על הסיעות החרדיות ונציגיה, עם העובדה שהמערכת הפוליטית החרדית נתפסת ומתבהרת כמערכת סגורה שנועדה למקורבים בלבד ומשרתת את חבריה, וברוב המקרים נתפסים הנציגים כאגואיסטים במקרה הטוב, ואופורטוניסטים במקרה הגרוע. מתווספת לכך אווירת המחלוקות הפנימיות וההרכב הנצחי שלא מסוגל לישר הדורים ביניהם – ללמדך בסוגיות משמעותיות יותר.

יותר מכל הם נחשפים לסחטנות פוליטית שנעשית עם השימוש ברבנים. הפוליטיקאים המייצגים את פועלם תחת נשיאות רבנית ותורנית – אולי יש בה מן האמת, אומרים ברחוב החרדי בחצי פה, אך עד לקו המינימאלי, שמשם מתחילים האינטרסים האישיים. בהחלטות ובדרישות – הפנימיות והציבוריות – העלולות לעורר הדים או ביקורת, יציג המבקש את המוצר כציווי מפי רבו (מתכון למשבר), כקודש קודשים שאסור לערער עליו, ובכך לא יוכל איש להרים גבה על מי שמקובל כקונצנזוס.

הפחד ממתחרים

אנשי חצר מודעים היטב לנקודות הרגישות של הרב, ועל כן יודעים איך להשיג את האמירה בה יוכלו לשמן את גלגליהם האישיים או להרים מאבק ציבורי במתנגדיהם. ח”כ הרב חיים אמסלם והרב אמנון יצחק הם דוגמה לאיך שהמערכת הפנים חרדית פועלת.

קמו אנשים רבולוציוניים שמאסו בשיטת ההנהגה הפוליטית של המגזר, והחליטו לשנות את פני המצב תוך ניפוץ מיתוסים, שלטענתם, הנציגים רוכבים עליהם כדי להצדיק את נוכחותם בממשלה. המוסכמה הרווחת במגזר אומרת כי ריצה עצמאית משוללת מכל מנהיג חדש וכי הדבר נחשב לאנטי תזה ואף מוגדר כהכרזת מלחמה מפורשת בהנהגה הקיימת, כולל ברבנים. משמעות הריצות הנפרדות במילים אחרות: מושבן של הסיעות הקיימות החלו להתערער.

וכך עובדת שיטת החיסולים

עסקונת החצר מבינה הרי שאילו יקום מתחרה, המפלגה תתקטן ותתחלש. על כן מלעיטים אנשי הבית את אוזנו של הרב ומטעים אותו במצג שווא כי ברחובה של עיר קמים עוכרי ישראל המבקשים לעקור את התורה והצביון היהודי, ואף מוסיפים הם לחטוא ומטילים רפש בדברי רבינו. רבינו מזועזע. חותם. מזיל דמעה ושב ללימודו. בזירה מחוץ עולה שלהבת הסערה – והמנדט האבוד שב באחת.

באותיות צווחות מתפרסמת למחרת ‘מחאה נמרצת’ מכוסה בחתימות רבנים (שאגב, על חלקם איש לא שמע עד היום – תרשמו תרשמו את מועד ההכתרה), ותחת כותרת ‘רבם דקרו’ מתארים את המתחרים בזה הלשון “…ובפרט בעת הזאת מעז להחליש את כח עולם התורה, לפלג ולשסע את הציבור ולגרום צער לשכינה… היבדלו מן העדה הזאת…”

דפדוף קל בהיסטוריה מעלה ברקורד ‘העדה הזאת’ הפצת מיליוני קלטות העוסקות בערכים ויהדות; מסעות קירוב; הרצאות תורניות; כתיבת ספרי תורה והלכה; ועוד.

בכלי התקשורת החרדיים מתפרסמים מצעי המתחרים באופן קטוע וחתוך, כשתוך הפחדה מלהיטים נגדם את הציבור, מטילים עליהם דמוניזציה, חרמות, קללות ואף עולים כינויים כמו “עמלק” ו”האיש הזה” (כינוי שניתן לישו). החרדי המצוי ניזון אך ורק מהעיתון המגזרי, אינו גולש באינטרנט, ועל כן אין באפשרותו להיחשף לרבדים הפנימיים יותר ושלמות האמיתות. אשר על כן, הוא בולע את הדמות המפלצתית שתכף תשליך אותו ואת תורת משה לים, וכאן, המושכים בחוטים משיבים לחיקם את הבוחר.

כשהרבנים ניזונים בעד מסננות ומצגי שווא, נוצר חוסר תיאום ותקשור משווע בין האינפורמציה המוזרמת אליהם לתמונה האמיתית. בעקבות כך קמים בשמם קרבות עקובים מדם הנגררים למחוזות אפלים. יש לציין כי המנהיג הרוחני החרדי האחרון שניתח כל סוגיה שהתבקשה לסמכותו באנליטיות קפדנית – היה הרב אליעזר מנחם שך ז”ל (מייסד מפלגת ‘דגל התורה’ ונמנה בין מייסדי תנועת ש”ס) שירד לשטח, הרים טלפונים, ביקש ניירות, ווידא וחקר למיקרו של כל פרט. כיום המציאות רחוקה מאד.

אנשי ציבור או נבחרי ציבור

בכך מסיקים ברחוב החרדי כי הרבנים הולכים שבי אחר העסקנים, מוטעים ומוסתים, וכי הנציגים הפוליטיים הם אפוא העסקונה השולטת על הקהילות. כמו”כ, פעמים רבות התברר כי מאחורי ‘פסקים’ שקבעו רבנים וגרמו לטלטלה בציבור, עמדו לא פחות ולא יותר מניעים כספיים, הישגי נקמות, ניסיון לשליטה או אסטרטגיות פוליטיות פנים-חרדיות.

עובדות אלו מעצימות את רגשות התסכול, האכזבה והניכור שמחלחלים בתוכם, מה שגורם לרבים לפזול הצידה ולתמוך בתנועות אחרות בשאיפה להשתחרר ממניפולציות בשופרות הרבנים.

תלונות נוספות נשמעות על כך שממארג של מוסדות ותהליכים, שכל תכליתם לשרת את הציבור על ערכיו ועקרונותיו, נהפכה ההנהגה החרדית-פוליטית למערכת העוסקת בהישרדותה ובתחזוק מנגנוניה, כשבהדרגה היא מתרחקת ומאבדת את הקשר עם הציבור ועם המטרות העקרוניות. עולה גם מיאוס בנציגים שעוסקים בטיפוח ערוגתם ומעמדם עד כדי אופורטוניזם של כאלו שעושים לביתם ומעמדם, וזונחים אידיאולוגיה, מחויבויות וטובת הציבור.

כך למשל, לא מכבר נחשף כי נציגים חרדיים בעירית ירושלים מנעו פרסום מודעה נגד ראש העיר ניר ברקת, הודעה המוחאת בדבר תוכניתו להפעיל חנויות במתחם הרכבת בשבת, וזאת כדי שלא לגרום למשבר עימו. סיפור שמחזק בין הבוחרים החרדיים את המסקנה כי כשמתעורר איום על כסאו של נציג- אין אידיאולוגיה ואין עקרונות.

פוסח אורח אצל טל שניידר בפלוג הפוליטי

==

הכותב הוא עיתונאי וסטודנט לתקשורת ומדעי המדינה

#בחירות2013 #נחיוייס #הפלוג #מפלגות #חרדים #טלשניידר