קבורת בלון

לפעמים אתה עלול לחיות בתחושה שהכל מובן מאליו. שאנשים סביבך הם בסך-הכל פונקציות מהלכות, שחקנים בתיאטרון של עצמך. שהם אינם בגדר “משתתפים” או “עמיתים” או “נותני-יד”, כי אם ספקי רייטינג בנשפי התערטלות-עצמית.

חטא היוהרה על גווניו: אגוצנטריות, אנוכיות, אי-הכרת תודה. חטא הדמיון שמבלי לעשות מאמץ בעמל לצד צניעות וראיית הזולת -“יש לך את זה” ולא תאבד את זה לעולם. חטא תודעה עצמית לקויה, דעה מנופחת והכרה מזויפת בערך עצמך. החטא שמוריד את הערך כלפיך ומבזה אותך בעיני הסובבים.

נאמר בספר משלי “אשרי האדם מפחד תמיד…” – מאותה יוהרה שהבעל שם טוב, רגע לפני מותו, אמר שהוא חושש ממנה. כמו שדילן ב- Disease Of Conceit אומר: מחלה של יוהרה שנותנת לך את הרעיון שאתה טוב מדי כדי למות, ואז אתה נקבר מהראש ועד הרגליים.

אולי זאת מחלה שהרופאים לא מצאו לה תרופה, אבל זאת בהחלט חולשה שאפשר להתגבר עליה.

בסבך הזה / שיר לט”ו באב

קוּם עֵץ אַלּוֹן מִבֵּין אֵלֶּה הַדְּקִיקִים, הַנּוֹשְׁרִים קוּם וּשְׁטוֹף פָּנֶיךָ אֵבָרִים-אֵבָרִים בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת-הַגֶּפֶן שֶׁבְּכַרְמִי בְּרֵיחַ הַבָּצָל שֶׁבְּמַטָּעִי פַּשְׁפֵּשׁ בַּסְּבַךְ הַזֶּה בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַמְּיֻמָּנוֹת לְגוֹלֵל צוּרִים לִפְרֹם מַנְעוּלִים לֶחָרֶב גְּדֵרוֹת-אֶבֶן לְהַתִּיר מֵעָלַי נִגּוּדִים חֶבְלֵי-רֶגֶשׁ תִּחְכּוּמִים נֻקְשִׁים קְלִפּוֹת אֵגוֹ-ז טוֹל מַעְדֵּר וְדַחְפּוֹר רְאֵה לְצִמְאוֹן אַדְמָתִי הַתֵּז רוֹק הָשֵׁב רוּחַ עַד פְּרֹץ מַעְיָנַי עַד הֱיוֹתִי עַד הֱיוֹתִי – רְשׁוּת לְעַצְמִי מוֹעָצָה לְחֻקִּי דְּרוֹר לְנָשִׁיּוּתִי בְּאוֹנִי חָיָה בִּלְתִּי מְצֻנְזֶרֶת מְפֵרָה סוֹד שֶׁהִנַּחְתָּ בְּשָׂדַי

המגוון הוא שם המשחק

בוער בי לומר משהו, אבל אין לי את זה עכשיו, ולא תמיד יש בשורה. בינתיים, מה שחשוב הוא להתמקד כל הזמן בכתיבה, בכתיבה כנה, בכתיבה חופשית, ובזה אתם לוקחים חלק מסוים מהמציאות שלכם, נותנים לו דחיפה קטנה ומחדדים אותה.

ויש את הרגע שאתה נבהל: כאשר יוצא לך אחר-כך לקחת חלק אחר שלך – שאולי אפילו סותר לגמרי את החלק הקודם שלך – ולהבליט אותו. אז זהו, שאין טעם לעסוק ברצף או בחתירה להגיע לאיזה עמק שווה. זוהי בדיוק האמנות, מתוך הבנת הקדושה של אי-המוחלטות בעולמנו. וכשאנחנו עוסקים ביצירתיות – המגוון הוא שם המשחק. אנו יוצרים אמת חדשה בכל פעם. לכתיבה הזאת צריך להתגייס ולקבוע בעצמנו את הכללים. זהו בדיוק אחד התפקידים של היוצר: לקבוע את הכללים. ליצור את המיתולוגיה של עצמך. של המושא. של נוף חייך. להפוך את היום למיתוס. ליצור את הרומנטיקה של החיים – מהחיים שלך. אם אנחנו חלק מיצירה שלנו את המציאות והתנאים שלנו, אנו גם אחראים ליצור מזה את הסיפור עצמו. People feel the rain, others just get wet. גם הבעיות והמורכבויות שאנחנו מייצרים לעצמנו – זה כדי ללמוד וללמד משהו.